החלטה בתיק מ"ת 40271-09-12

בפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורם של המבקש, שהוגשה לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו - 1996.

כנגד המבקש ונאשם נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, פציעה בנסיבות מחמירות בצוותא, וניסיון לחבלה בכוונה מחמירה בצוותא. לנאשם הנוסף יוחסה גם עבירה של החזקת סכין או אגרופן.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביום 2.9.2012 הוגשה בקשה להורות על מעצרם של המבקש והנאשם הנוסף עד תום ההליכים.

ביום 23.10.2012 הורה בית משפט זה על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בכפר סמיע. עוד נקבע כי כל אחד מהמפקחים יחתום על התחייבות עצמית בגובה 10,000 ש"ח ויפקיד סך 2,000 ש"ח במזומן. המשיב חויב להפקיד סך 20,000 ש"ח בקופת בית המשפט ובנוסף לחתום על התחייבות עצמית בגובה 50,000 ש"ח. בהחלטתו ציין בית המשפט כי שקל להורות על מעצרם של שני הנאשמים עד לאחר שיעידו עדי המפתח בהליך העיקרי ואולם בסופו של דבר החליט שלא לעשות כן וראה להורות על שחרורו של המבקש לחלופה שהוצעה.

מאוחר יותר שוחרר גם הנאשם הנוסף לחלופת מעצר בתנאים דומים.

המבקש והנאשם הנוסף הגישו בקשה לעיון חוזר לשינוי תנאי חלופת המעצר. ביום 5/3/13 דחה בית המשפט, מפי כב' השופט א. טובי, את הבקשה וקבע כי טרם הבשילו התנאים לשנות את תנאי חלופת המעצר. ביום 24/3/13 התיר בית השופט טובי לנאשם האחר לשנות את כתובת חלופת המעצר.

כעת בפני בקשה לעיון חוזר נוספת שהגיש המבקש במסגרתה עותר הוא לאשר את חזרתו לכפר מגוריו ולחזור ולהשתלב בעבודה במקום עבודתו ובפיקוח מפקחים. המבקש טוען לכרסום בראיות וכן טוען הוא שלמעט עד תביעה אחד מבין העדים העיקריים העידו כהר כל עדי התביעה אליהם התייחס בית המשפט בהחלטת השחרור מיום 23/10/12. 

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

ראשית אציין כי מאז ניתנה החלטת השופט טובי ביום 5/3/13 לא חל כל שיוני מהותי במסד הנתונים הרלוונטיים להחלטה בבקשה מסוג זה, למעט שינוי בזהות השופט הדן בבקשה.

מעבר לאמור - עיינתי בעדויות אליהן הפנה ב"כ המבקש ולמכלול העדויות שהושמעו עד כה במסגרת הליך העיקרי. אמנם חלק מעדי התביעה תיארו את ההתרחשות בצורה שאינה זהה לזו שבעדויות במשטרה ואולם לא ראיתי בשינויי הגרסאות בנקודות שאינן מרכזיות, לטעמי, כדי להוות שינוי משמעותי במסד הראיות ההופך את הקערה על פיה והמצדיק עיון חוזר בתנאים שנקבעו במסגרת החלטת השחרור, תנאים האמורים לעמוד עד לתום ההליכים בתיק העיקרי.

נזכיר עוד כי שינוי גרסאות ע"י עדי תביעה אינו מחייב להגיע לכלל מסקנה כי בהכרח קמה עילה לעיון חוזר. בית המשפט מצווה לבחון בזהירות את שינוי הגרסאות בטרם יקבע, במסגרת הליך המעצר, כי מדובר באותו שינוי מהותי בתשתית הראייתית המצדיק לשנות תנאים שנקבעו בראשיתו של הליך בעניינו של נאשם שחירותו הוגבלה.  "חזרתם של עדים מעדותם אינה נדירה לצערנו, ובדרך כלל יש בה כדי לעורר חששות בדבר הסיבה לשינוי הגרסה. כדי לאפשר ניהול הליכים תקינים במשפט פלילי ולמנוע מנאשם לקצור את פרי החזרה מהעדות - אם וככל שזו נעשתה ממניעים פסולים - נחקקה הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות, המכשירה כראיה קבילה את הודעת העד שחזר בו. מובן כי הסתמכותו של בית המשפט על הודעה כזו מחייבת זהירות וטעונה חיזוק. ...בהתחשב באפשרויות השונות העשויות להביא לחזרה מעדות, כבר אמרנו לא אחת כי בדרך כלל חזרה מעדות אינה מהווה כרסום שיש בו כדי לפגוע בתשתית הראייתית הלכאורית של התביעה, בעת בחינת הראיות בשלב המעצר. מסקנה זו מתבקשת מכך שבשלב זה, אין בית המשפט בוחן את אמינותן של הראיות ומשקלן." [בש"פ 1001/99 קורנבליט אהרן נ' מדינת ישראל  (טרם פורסם, ניתן ביום 25.2.99)]. ראו גם את:

בש"פ 8534/07 שלום איבגי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 23.10.07);

בש"פ 696/04 סבייח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.04);

בש"פ 7082/98 לוי ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.98).

כך גם במקרה שבפני.  מעבר לעובדה ששינוי הגרסאות אינו משמעותי במידה ההופכת את הקערה על פיה יש בסיס לחשש כי שינוי הגרסאות הוא גם פועל יוצא של השפעה כזו או אחרת על עדים. בכל מקרה, ומאחר ואין בשינוי הנטען כדי להצדיק עילה לעיון חוזר בהתאם למבחנים שפותחו בפסיקה, אינני נדרש להרחיב בנושא. 

בסיכומו של דבר - לא ראיתי כי קמה עילה לעיון חוזר ואני מורה על דחיית הבקשה כפי שהוגשה.

בשולי האמור אציין כי פרשת התביעה אמורה להסתיים בתוך מספר ימים ויש לקוות כי שמעת הראיות כולה תסתיים אף היא בהקדם, באופן שיאפשר את השלמת בירור דינם של הנאשמים בפרשה זו וסיום ההליך כולו.

המזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים.   

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.